מאמרים




רכושנות: שלב בהתפתחות החברתית של ילדים. ראיון עם אביטל יעקובי למגזין "להיות הורים"

ראיון של אביטל יעקובי למגזין "להיות הורים"

פורסם בגליון 98, אוגוסט 2006. כתבה: סיגל קפלן


הורים רבים מתלוננים על כך שהילד שלהם מתקשה לחלוק משחקים וצעצועים. כשמגיע אליהם חבר, הם עסוקים בלאסור עליו לגעת בכל דבר ששייך אליהם.
מפגש כזה שאמור להיות נחמד, הופך לסיוט לילד ובעיקר להורים.

חשוב להבין למה הילד שלנו מתקשה כל כך לחלוק את הדברים שלו למרות כל מה שאנחנו אומרים לו.
חשוב לדעת שסביב גיל שנתיים הילד מאד רכושני. הרכושנות היא חלק משלב התפתחותי נורמלי. השלב ההתפתחותי הזה קשור בכך
שא. הוא מתפתח מבחינה שכלית: הילד מבין שחפצים יכולים להיות שייכים לאדם אחר ושהם ממשיכים להתקיים גם כשהוא לא רואה אותם.
 ב. הילד מתפתח מבחינה רגשית: הוא רוצה זהות משלו. זהות משלו הוא מגדיר על ידי הפרדה בינו לאחרים. חלק מזה זו העובדה שיש דברים ששייכים רק לו ולא לאף אחד אחר. דרך החפצים הוא מתחיל להגדיר את הזהות שלו.
ג. הילד מתחיל להתפתח גם מבחינה חברתית: מתחיל ללמוד לשחק ביחד עם עוד חבר ולפתח כישורים חברתיים.

אביטל יעקובי , פסיכולוגית מומחית לילדים ומשפחה, מנהלת קליניקה פרטית בתל-אביב ומנהלת פורום באתר רפואה וחבר'ה הנותן ייעוץ פסיכולוגי להורים, מבהירה שמבחינת הילד לוותר על חפץ הוא בעצם לוותר על חלק ממנו, מן הזהות שלו. כדי שהורים יבינו לליבו של הילד,  חשוב שההורים ידמיינו מצב בו מגיע לביתם אדם זר, נכנס לחדר השינה נשכב במיטה שלכם, משתמש בפרפומריה של האישה, ולובש את בגדי הגבר. זה מה שמרגיש הילד כאשר נוגעים לו בדברים: פלישה לטריטוריה שלו היא מאיימת וחודרנית. אם כך, התכונה הזו של הקטנצ'יק לכעוס ולמרוד בכל פעם שאתם או מישהו אחר נוגעים לו בחפצים היא נורמאלית לחלוטין. ולא רק זה, אלא מדובר בילד בריא בנפשו. הבשורה הטובה הבאה היא שזה עובר עד גיל 3 וחצי לערך . חשוב לציין שזה משתפר בהדרגה ולא בבת אחת.
ההתנסות והלמידה לחלוק חפצים עם חבר הם חלק מן הכישורים החברתיים שהילד לומד. הוא לא נולד עם היכולת הזאת ולכן דרושה לו התנסות והכוונה של ההורים.
 
איך אפשר לעזור לילד ולהורים להתמודד עם הרכושנות של הילד?

 המטרה היא: שעם הזמן הילד יבין שגם אם נוגעים לו בחפץ הוא עדיין לא מאבד את הבעלות עליו. אז איך עושים את זה?

1- לשחק במקום נייטרלי בבית: יעקובי מסבירה שבגלל עניין הרכושנות הרבה פעמים לילדים קשה להביא חברים הביתה והם מעדיפים ללכת לחבר. ובכל זאת אנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו לארח, לחלוק ולפתח כישורים חברתיים טובים שיעזרו לו גם בהווה וגם בעתיד.  אפשר להקטין את הנזק בכך שנביא את הצעצועים של הקטנצ'יק לחדר נייטרלי אחר בבית ונאפשר לו ולחבר לשחק שם. כך הילד ירגיש פחות פולשנות מצדה החבר.

2- להכין תוכנית חילופית:  יעקובי מציעה תכנית חילופית במידה וכבר למדנו להכיר שלילד קשה או כשהדברים מגיעים לידי פיצוץ שקשה להרגיע. המטרה היא שהביקור יהיה באוירה טובה ושיהיה כיף לילד ולחבר.   התוכנית תכלול פעילות שכוללת פעולות וחפצים שאינם שייכים ישירות לילד. כמו למשל: הכנת עוגיות, עבודות יצירה וכדומה.
 
3- לאפשר לו לא לחלוק במשחק שבוחר. הכנה נוספת לפני בוא החבר: יעקובי ממליצה לשאול את הילד אם יש איזה משחק שהוא מאד יקר לו והוא לא רוצה שיגעו בו ופשוט להרחיק אותו.


4- הכנה מראש של משחקים: אפשר לבחור איתו אלו משחקים הוא כן מוכן להתחלק בהם עם החבר ולהוציא אותם מראש.

5- לא להיבהל מריבים. אם בכל זאת פורץ ריב, לא להיבהל ולחשוב שמשהו לא בסדר. גם מדינות רבות על אדמה מזכירה יעקובי וגם בני זוג רבים על בלעדיות. אפשר לראות בזה הזדמנות להפוך את הדפקט לאפקט ולהראות לילד איך להתמודד ולהגיע לפשרה. לנהל מו"מ שיהווה תהליך של התנסות ולמידה של כישורים חברתיים. גם ללמוד לריב זה חשוב.


6- צריך לחזור על המשפטים הבאים עוד ועוד עד שהילד מפנים: במידה  שהילד עדיין מתעקש אפשר לחזור על משפטים כמו: "כל מה שיש בבית הוא שלך ואם תומר יושב על הכיסא שלך הוא לא הופך להיות שלו, הוא עדיין שלך". חשוב לזכור שלמשפטים הללו יש השפעה לא מיידית. זה לוקח זמן וסבלנות.

7- להימנע מלשחרר משפטים כועסים כמו: "אני מתבייש בך", אתה מתנהג נורא, ממש גועל נפש". אלא להביא בפניו את זווית הראייה של החבר. "תראה כמה הוא עצוב", "חבל, הוא כ"כ רצה לבוא אליך היום והוא מאד מאוכזב". כלומר לא לבוא בהאשמה על הילד, אלא להראות את הצד של החבר. זה הגרעין ליצירת אמפטיה ודרך זה הוא יכול לחלוק את הדברים. אמפטיה היא אחד הדברים הכי חשובים בחברות.


8- להימנע ממשפטים מאיימים בסגנון "יותר לא יבואו אליך חברים". אפשר להגיד בצורה עדינה "אם יהיה לו לא נעים הוא לא ירצה לבוא אליך". לדברי יעקובי, הילד נמצא כבר במצב בו הוא מרגיש מאוים, כך שאם נוסיף עוד איום על זה, זה לא יועיל.

9- לשקף את מה שהילד שלנו מרגיש. אם אנחנו רוצים שהוא יהיה אמפאטי, אנחנו חייבים לתת לו מודל ולהיות אמפאטיים כלפיו. משפטים כמו "אתה כועס", "אתה עצוב", "אתה לא רוצה שייגעו לך בדברים" וכדומה. זה משחרר את הילד מהרגשה שהוא אשם ולא בסדר.
10- ללמד איך להגיע לפשרה. בגילאים הפעוטים האלה, קשה לילדים למצוא פתרונות. ובשביל זה אנחנו כאן. אפשר להציג בפניהם מספר פתרונות ליישוב הסכסוך כגון: "קודם אתה תשחק אח"כ הוא" ולהיפך. או, "נשים את זה בצד ונשחק בזה אח"כ, בינתיים תשחקו במשהו אחר", או, "תשחקו ביחד" וכו'. כשמאחורי העצות האלו עומד רעיון של פשרה בו כל אחד מוותר קצת. 

11- בשום פנים ואופן לא להימנע מלהפגיש את הילד עם חברים.  במקרה שנעשה זאת אנחנו מונעים ממנו את ההתנסות והתרגול. בכל מפגש עם חברים הילד ילמד לחלוק קצת יותר וזה מוסיף לחוויה. אפשר גם לתכנן איתו בכל פעם על מה הוא מוכן לוותר היום. אפילו אם זה דבר קטן, קטן, זו התקדמות.

12- מודל ההורים. חשוב איך אתם ההורים מתנהגים באירוח. האם אתם חוסכים בנתינה, או 'פותחים שולחן'? האם אתם מסתירים דברים, או נותנים הרגשה של מכניסי אורחים? הילד רואה ומחקה.

היכולת לחלוק היא היכולת לאהוב, לשתף חומרית ורוחנית. 
  

בחזרה למאמרים

לקביעת פגישה ניתן להתקשר לטלפון:  050-6672000

הקליניקה ממוקמת שכונת רמת החייל, תל אביב. חנייה בשפע.